המשאלה של דינה

אימי ילידת 1922 זכתה להגשים את משאלת ליבה: לזכות לשמוע ולראות בהופעה חיה את הזמר היקר לליבה יהורם גאון.
אימי, המתגוררת במעון לניצולי השואה לב השרון חלתה בשנותיה האחרונות באלצהיימר.
מבין התכנים והפעילויות שעדיין השתמרו, ההקשבה וצפייה במוזיקה שהכירה ואהבה בעבר, התגלתה כאחד התכנים המעשירים ומעוררי שמחה בתוך שגרת יומה.
מכל המבחר שהשמעתי לה בלטה תגובתה הרגשית לשיריו של הזמר יהורם גאון. האלצהיימר כאילו נדחק לפינה קטנה במוח, כשהיא מאזינה לו היא מלווה ושרה בהתאמה את מילות השירים ובידיה מנצחת על התזמורת. בכל פעם מחדש אני נדהמת ונפעמת מיכולתה לאורך הזמן ללמוד מילים נוספות בפזמונים החוזרים תוך כדי שירתם בקולי קולות עם הדגשים ומימיקה מושלמת..
אמא, מתעוררת בכל בוקר עם הדיסק הכפול של המיטב משיריו, מה שנקרא: "עם שיר חדש בלב" והחיוך על פניה, הDVD של ההופעות ממלא אותה שמחה, ומעולם לא סירבה לראותו מהופנטת אליו שוב ושוב.
וכך לעצמי כביתה יכולתי רק לחלום שתזכה לפגשו…
המפגש הראשון עמו צלח בעזרת שני אנשים יקרים, מלאכים, נאוה סלמון, רכזת פרויקטים ומועדון לניצולי השואה בכפר סבא, ואלירן קרן שעומד בראש קבוצת המתנדבים במעון לניצולי השואה לב השרון ומגשים ודואג יומיום לרווחתם ואושרם של הדיירים. בזכותם נרקמה ההזמנה ויהורם היקר, ששמע את הסיפור הגיע לבקר את אמא. אמא קיבלה ממנו חיבוק עצום ונשיקה, והתמונה מהמפגש הוגדלה ותלויה מעל מיטתה, כל בוקר היא מדברת אליו "אתה חמוד אתה".
חצי שנה לאחר אותו מפגש זכתה אמא לסגור מעגל ולהגיע להופעה שהתקיימה בחודש נובמבר השנה. נאוה סלמון היקרה התקשרה ואמרה "אמא ואת מוזמנות להופעה של יהורם גאון בהיכל התרבות של העיר כפר סבא, הופעה שאורגנה מטעם העירייה לקשישי העיר. שני כרטיסים אני שומרת אנא אשרו את ההגעה. ואל תדאגי נדאג גם להסעה". המלאך השני אלירן קישר אותי עם איילת מקשת- המשאלות וכך גם נסגרה אופרציית ההגעה.
וכך ביום ההופעה זכינו להכיר שני אנשים יקרים מלאכים שמביאים להגשמה בפועל את הנחלם. את יעל שייסדה את העמותה קשת- המשאלות ודני נהג האמבולנס. במאור פנים וסקרנות, לבביות וסבלנות שוחחו עם אמא, וכשהיא על כיסא הגלגלים בתוך האמבולנס המרווח, לא הרגישה אמא כל חרדה וכך נסענו להופעה.
יעל , הצטרפה אלינו וליוותה אותנו במסירות. לאורך כל ההופעה ראיתי שהיא מתרגשת מהמעמד אתנו.
כשהתחיל להתנגן השיר הראשון "שלום לך ארץ נהדרת" ונשמע קולו הצלול והחם של יהורם גאון הדמעות הציפו את עיני, והצלחתי אני לרגע לצפות מהצד במתרחש ולחוש את עוצמת המעמד שזכינו לו. אמי בת ה- 94 מנרדפות הנאצים רופאה אהובה בגמלאות, חולת אלצהיימר, יושבת לה באולם התיאטרון מוקפת בקשישי העיר שבאו במיטב מלבושם ושרה ומתרגשת " הנה יהורם גאון"… לאורך כל ההופעה ישבה מרותקת ושרה איתו את הפזמונים המוכרים, מוחאת כפיים ומתלהבת. איזה אושר! הזיכרון של אותו יום מלווה אותה ומנצח את האלצהיימר יומיום.
ואני נשארתי עם הטעם המתוק של הכרת הטוב והתודה. ההשראה המעצימה המחזקת ומרחיבת הלב של שרשרת האנשים שעטפו ודאגו ליצירת היום הבלתי נשכח הזה, עם היד המושטת, החום החיוך, הלב הפתוח והמרחב שמכיר בזולת, רואה ומכבד אותו . אני חשה שהמפגש בטוב הזה מדבק, ושקבלתו גרמה לי לרצות להיות טובה לאחרים. ושאפשר, כן אפשר ומותר להעז לבקש.
תודה, תודה, תודה,
היו ברוכים ומאושרים
נאוה מנדל