לצוות עמותת קשת המשאלות שלום רב.
לפני 3 שנים נכנסה לחיינו מריה. עובדת מהפיליפינים שאבא התאהב בה והם התחתנו.
כמה חודשים לאחר החתונה התגלה אצל מריה סרטן במעי הגס בשלב מאוד מתקדם.
ליוויתי אותה לאורך כל הבדיקות והטיפולים כולל האשפוזים הארוכים. לאורך תקופה זו יצא לנו לשוחח המון ושמעתי ממנה שהיא כבר 16 שנה בארץ, מאוד אוהבת את המדינה שלנו ושמחה שהיא נשארת פה. בין השאר היא הזכירה את הנושא שמעולם לא ביקרה בכותל או בכנסיית הקבר. כשהמצב התחיל להתדרדר מריה עברה להוספיס בתל השומר ושם גילינו את העמותה הנפלאה שלכם.
אחת האחיות אמרה לי שבעמותת קשת המשאלות יש מלאכים שמגשימים משאלות. החלטתי לשלוח את המייל ולבקש עבור מריה סיור למקומות בהם לא ביקרה מעולם.
הגיע היום המיוחד 5.9.16. מריה לא ישנה כל הלילה מרוב התרגשות וחיכתה כבר שהאמבולנס יבוא לאסוף אותה. והנה אתם הגעתם המלאכים בכחול. אספתם אותנו ועלינו לירושלים. הנסיעה עברה עם המון התרגשות ומריה לא נחה לרגע.
תחנה ראשונה – כנסיית הקבר.
לאחר ההליכה עם כיסא הגלגלים ברחובות הלא פשוטים של העיר העתיקה הגענו לכנסייה. מריה מיד החלה לדמוע. ראו את ההתרגשות בעיניה. סיירנו בכנסיה ואפילו הצלחנו להיכנס לתוך חדרון הקבר הקטן. מריה קיבלה כוחות לעמוד על הרגליים ולעשות את מספר הצעדים הללו. דבר שלא קרה כבר תקופה. פינינו את מקומנו לבאים בתור ועצרנו להרגע ולעכל את החוויה.
תחנה שניה – הכותל.
לאחר נסיעה קלה הגענו אל הכותל. אנשי הביטחון הבינו את המצב ואישרו לאמבולנס להיכנס ממש עד רחבת הכותל. מריה כבר ממש מתרגשת. היא הכינה מבעוד מועד פתק אבל היה חשוב לה כנראה להוסיף עוד כמה מילים והכינה פתק נוסף. התקרבנו עם כיסא הגלגלים עד הכותל ושוב מריה קיבלה כוחות ונעמדה על רגליה. התקרבה אל הכותל והחלה בבכי קורע לב. כל הנשים מסתכלות ולא מבינות מה אישה פיליפינית עם צלב על הצוואר עושה בכותל ועוד מתרגשת כל כך. החוויה הייתה מרגשת ולא נשארה עין אחת יבשה. החוויה היה מאוד עוצמתית ומריה החלה לחוש ברע. התחלנו את דרכנו חזרה להוספיס.
מריה נפטרה ב16.9.16 לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן אבל עם סיפוק שהגשימה את החלום. לא עבר יום אחד מאז הטיול ועד בוקר מותה שהיא לא דיברה על הטיול לירושלים, על הכובע האדום שרכשה בעיר העתיקה ועל הכוחות שקיבלה כדי לעמוד על הרגליים.
תודה לך יעל המקסימה ולכל הצוות מאחורייך על היום הקסום הזה שללא ספק לא היה קורה בלעדיכם.
איילת טורז'מן
